החלטה בתיק בש"פ 2730/05

           כתב האישום בגינו עומד העורר לדין בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, כולל 5 אישומים, אשר חומרתם מדברת בעדם. על פי גרסת המשיבה, נהג העורר, עורך-דין במקצועו, להתוודע לנערים, ולאחר שהתחבב עליהם ורכש את אמונם, הזמינם לביתו שם הקרין בפניהם סרטים פורנוגראפיים, ובהמשך ביצע בהם עבירות מין. בגין כל אלה יוחסו לעורר עבירות של מעשים מגונים בקטינים מתחת לגיל 16 ומתחת לגיל 14, החזקת חומר תועבה ובו דמותו של קטין, שימוש בגוף קטין לעשיית פרסום תועבה, וניסיון למעשה סדום שלא בהסכמה.

           ברם, נדמה כי כתב האישום חושף רק חלק קטן ממעורבות העורר בפלילים, והדברים נאמרים לנוכח תוכנם של יומנים אותם הוא ניהל במשך שנים, ואשר נתפסו במהלך החקירה. ביומנים אלה תיעד העורר מפגשים רבים שקיים עם קטינים שזהותם נותרה עלומה, ועבירות מין שביצע בהם, ועל כן נראה כי כתב האישום אוצר בתוכו רק מעט מאותם מגעים אסורים בהם הוא חטא. מהיומנים עולה עוד, כי העורר למד היטב את חולשותיהם של הקטינים ואת הדרך לרכוש את לבם, וכך לדוגמה טרח לציין ביומניו כי אלה הבאים מאזורי מצוקה, מחפשים אהבה וחום, ועל כן קל לפתותם. מאידך, ביומנים נחשפת גם התחבטותו של העורר המכיר בקיומה של הסטייה אותה הוא מתקשה לרסן, אולם, למרבה הדאבה, לא זו בלבד שלא הקדים תרופה לאותה סטייה, אלא אף התמסר לה בחפץ לב, ואף טרח לכלכל את צעדיו למקרה שמעשיו ייחשפו ברבים.

           עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ובית המשפט המחוזי נעתר לה. בהחלטה זו עוסק הערר שבפני.

           בדיון בפני בית משפט קמא וגם בדיון שבפני לא היתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, הואיל ואלו נסמכות על עדותם של הקטינים, דברים שנרשמו מפיו של העורר עצמו, וכן אותם יומנים שניהל לאורך השנים. לנוכח כל אלה - חומרתן של העבירות, מחד, וריבוין, מאידך - שוב אין ספק כי קמה עילה למעצר העורר, באשר מסוכנותו לקטינים ברורה וגלויה על פניה. חרף מסקנה זו נותרה להכרעה השאלה אם המעצר הוא תרופתו היחידה של העורר, או שמא ניתן להשיג את אותה מטרה על ידי שימוש בחלופה אחרת.

           ההחלטה בערר זה קשתה עלי. העורר שימש עד תמול-שלשום סנגור מן המניין, שתמיד הותיר רושם של אדם נורמטיבי, טען לשולחיו בדרך ארץ, והיה חביב על הבריות. והנה, נשתנו היוצרות מן הקצה אל הקצה. עתה הוא שבר-אדם, שלא זו בלבד שירד מגדולתו, אלא שהוא גם חרד מפני העתיד לנוכח ההליכים שהחלו נגדו ובהם מיוחסות לו עבירות אותן רואה המחוקק בחומרה רבה. מנקודת השקפה זו, המעורר אכן מעורר רחמים, אולם בצד החמלה על האיש, ניצבת בפני העובדה כי מדובר במי שהיה ער לכך שהוא מתקשה לרסן את דחפיו חרף הפסול במעשיו, ובמקום להקדים ולפנות לקבלתו של טיפול, הוא בחר לתת דרור ליצריו, והוסיף להפיל ברשתו עוד ועוד קטינים.

           בנסיבות אלו אינני סבור כי השופט המלומד של בית משפט קמא נתפס לתוצאה שגויה, אדרבא, נראה כי זו היתה תוצאה בלתי נמנעת, מאחר ואין בכוחה של חלופה, ויהיו כוונותיהם של האנשים המוצעים לפקח על העורר טובות ככל שיהיו, כדי למנוע את הסכנה הנשקפת ממנו לקטינים. מכאן דעתי כי דינו של הערר להדחות, וכך אני עושה.

           ניתנה היום, ט"ז באדר ב' תשס"ה (27.3.2005).

                                                                                                  ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: